הנחייה:
מתי הראל, טל ירושלמי

תערוכת הגמר של נועה ברנט נולדה מתוך מחשבות על עור ועל פני שטח ופציעתם. הבד בעבודותיה נדמה לעור המתוח על מסגרת, הציור הוא גוף שחרוטים בו נזקי הזמן. בדי הלייקרה המתוחים הופכים שקופים למחצה בעקבות המתיחה, לעיתים עד כדי חשיפת מבנה מסגרת העץ. ברנט מטיילת בעולם דרך google maps, עפה מעל ישראל, לבנון, מגיעה למדגסקר. היא מצלמת אזורים בים, עורכת אותם כך שהמידע שהעין מקבלת מורכב כולו מצפיפות משתנה של נקודות שחורות (bitmap) ומדפיסה אותם בהדפס רשת ידני. ברנט רואה את הגלים כסימני המתיחה של העולם. בלב עיסוקה קיימת תנועה על רצף בין אמת ובדיה; קשירת האבנים אל תוך הבד מייצרת סימני מתיחה פיזיים שעומדים אל מול אשליה של נפחים שיוצרת טכניקת ההדפס: קמט מודפס פוגש בקמט תלת-ממדי. כך נוצר דיאלוג בין הדימויי לממשי.

ברנט מתארת: "אני זורקת אבנים לים המצויר הזה, מותחת, קושרת. נוצרות אדוות אמיתיות."

טכניקה וחומרים: הדפס רשת, שמן על בד, בדי לייקרה ואבנים

צילום: אחיקם בן יוסף